מהתקף חרדה למציאת עבודה

מהתקף חרדה למציאת עבודה

כן בסוף מצאתי את המקום שלי בצורה מדויקת. זה לקח לי ים זמן,

כמעט שנה. החיפוש עצמי שלא נגמר וכמה זה קשה.

כמה קשה? התקף חרדה קשה במרפסת של טולה, אחרי שקיבלתי לא. מסתכלת על עצמי ואני במקום הכי נמוך אבר. צל של עצמי.

אין ספור גרסאות לקוח (קלוד יותר טוב מג׳פט)

עשרות אם לא יותר ממאה משרות(תודה לאלו שענו, גם לא זו תשובה) מיליון חיבורים לאנשים בלינקדין (כל האמצעים כשרים), שלא לדבר על שעות על גבי שעות של חיפוש גרילה גם בלינקדין (עזבו את האינסטגרם, תשקיעו שם) וגם בindeed (פלטפורמה חינמית לא מעט תפקידים מפורסמים שם)

עבודת נמלים בstartup nation (תכנסו לfinder, מאגר חינמי עצום שאפשר לפלטר ולחפש משרות באתרי חברות שמעניינות אתכם).

אינספור פניות ושיחות בMentorit (כנסו למשרות שם, תנצלו את השיחות וההתייעצות ללא שיפוטיות)

לקבל כן, אבל ישר אחרי לקבל לא. ושוב. ושוב. ולמה אני עושה את זה לעצמי? אולי אחזור למשהו שאני לא אוהבת? מה אני בכלל אוהבת? וואט דה פאק קורה איתי? למה לכולם הולך, מה פספסתי?

הגעתי למצב שפשוט יריתי לכל הכיוונים בלופ שלא נגמר. כל לא מרגיש דחייה אישית. כל גוסטינג (תרבות נוראית תפסיקו עם זה) מרגיש מכוון. תחושת הערך העצמי בתחתית.

אבל אני לא מוותרת, אז כדי להשתיק חלק התחלתי בעבודה זמנית. העיקר לצאת מהבית ולייצר אנרגיה, להיות בתנועה. תוך כדי ממשיכים לחפש ומתראיינים למקומות. מגיעים לראיונות ממקום אחר, ממקום בטוח יותר.

פתאום טלפונים התחילו להגיע, אימיילים ועשרות ראיונות. שלא תטעו, זו ממש לא הייתה עבודת חלומותיי וסבלתי מכל רגע, אבל יכולתי לנשום, וכן גם להיות במצב של לבחור ולדייק מה אני רוצה. כל לילה דמיינתי את היום בו אקבל את השיחה המיוחלת, דמיון אמיתי שמעורר את התחושות ורגשות.

מה יש לי להפסיד?

תוך חודשיים מצאתי את המקום שלי. לא תאמינו, דרך הלינקדין. 400 מועמדים הגישו קוח ואחת מנצחת. והפעם זאת אני. ולא התפשרתי. ולא ויתרתי. ולא נתתי לעצמי ליפול. זו תקופה מסריחה וזה באוויר, אני יודעת. פשוט תאמינו בעצמכן שאתן שוות! תדייקו את עצמכן תוך כדי תנועה ובעיקר - תהיו בתנועה.

כשזה זה זה - זה זה. זה ירגיש לכן בבטן שזה שלכן.

בתמונה אני ורובזי מפיקות את פורים במקום החדש שלנו