מה למדתי בגיל 28 (בלוג 1 מתוך 3)

לפני אחד־עשר שנים, בגיל 28, קמתי בבוקר בתחושה מוזרה, משהו היה חסר, לא שלם, לא מושלם.

לא ידעתי להגדיר מה בדיוק, אבל ידעתי דבר אחד — שאני חייבת למצוא את המשהו.

זה מוזר מאוד לחפש משהו שאין לו שם.

איך אפשר להרגיש ריק, בלי לדעת ממה בדיוק?

אז התחלתי לחפש, פניתי לספרים, להרצאות, לפילוסופיה, להיסטוריה.

עוד לפני עידן הבינה המלאכותית, זה היה בעיקר אני וספר חדש שנקנה בחנות קטנה.

ימים של קריאה, שורות מסומנות, פסקאות — ועדיין, “המשהו” לא נמצא.

שאלתי את עצמי: למה בעצם אני מחפשת?

הרי לא חסר לי דבר — הורים מדהימים, זוגיות טובה, עבודה בחברת הייטק מגניבה.

ובכל זאת, בפנים – חסר.

האדם מחפש משמעות

ניטשה ניסה לבנות עולם ערכים חדש, לא מתוך חובה אלוהית, אלא מתוך חובה פנימית של כל אדם.

המשפט —

“מי שיש לו למה בשביל מה לחיות, יוכל לשאת כמעט כל איך” נולד מתוך החיפוש הזה.

אחריו קראתי את “האדם מחפש משמעות” של ויקטור פרנקל (1946).פסיכיאטר ונוירולוג יהודי־אוסטרי שניצל ממחנות הריכוז, וכתב על איך המשמעות הצילה חיים.

בחלקו השני של הספר הציג את שיטתו — לוגותרפיה (מלשון לוגוס – משמעות, ותרפיה – טיפול).

מצאתי שם סוף־סוף את המילה שחיפשתי: משמעות.

אבל לצערי, פרנקל לא הסביר את הדרך למצוא אותה.

אז כן, צריך משמעות — אבל מהי? עבודה? זוגיות? הורות? אמונה? כסף?

יצאתי למסע אחר המשמעות שלי.

אחת המילים האהובות עליי באנגלית היא Fulfilment — מלאות, הגשמה.

בדרך מצאתי כלים ושיטות שלימדו אותי לחזק את החוסן, ליצור איזון פנימי, ולגלות את המשאבים שבי.

עד אז הייתי עסוקה בעיקר במה שאין בי, בחוסר, בחסרונות.

באחד ממסעותיי נתקלתי בטקסט יווני עתיק, חקוק על עמודי מקדש אפולו בדלפי:

Know Thyself — νῶθι σεαυτόν

Nothing in excess — Μηδὲν ἄγαν

Pledge brings trouble — Ἐγγύα πάρα δ᾽ ἄτα

תרגום פשוט: דעי את עצמך. שום דבר לא בקיצון. והתחייבות מביאה צרה.

שלוש אמיתות על החיים:

דעי את עצמך — החברה מתחילה באדם יחיד. הכרה עצמית ויושרה פנימית. לא לוותר על מי שאנחנו באמת, גם אם זה שונה ממה שלימדו אותנו לחשוב.

(דומה למושג ״בהוורוגה״ בכתבים ההודיים — לא לשכוח את העצמי וסוקרטס טען שזהו הבסיס לכל חשיבה אמיתית ״אני יודע דבר אחד- שאיני יודע דבר וסוקרטס עד היום נחשב בעיני פילוסופים כחכם באדם)

שום דבר לא בקיצון — דעות קיצוניות יוצרות שנאה והרס .איזון הוא יסוד החכמה. כמו שכתב קהלת:

“אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יתר, למה תִּשּׁוֹמֵם.” קיצוניות היא חוסר. איזון הוא שלמות.

התחייבות מביאה צרה — שנים אני מנסה להבין למה הכוונה, לא מדובר בבריחה מאחריות, אלא באזהרה מפני פזיזות.

לא להתחייב לפני שהלב והדעת מוכנים.

כמו שנאמר:

“החיפזון מן השטן.”

ואיך כל זה קשור למשמעות?

כי הצעד הראשון בדרך למשמעות הוא הכרה עצמית.

בלי לדעת מי אני — לא אדע לשם מה אני כאן.

משמעות אינה מרדף, אך גם לא הסתגרות;

היא חיים באיזון — בין חיפוש פנימי לחיים בעולם

.היא נבנית לאט, בחשיבה עמוקה ומתוך שיקול דעת, ולא מגיעה עם עושר, תעודה או תפקיד.

בכל התרבויות ןהדתות — מיוון להודו, מישראל — חוזרת אותה אמת:

משמעות החיים לא נמצאת ב"חוץ", אלא ב"איך" וב"איפה" שאנחנו נוכחות.-

כשאדם מכיר את עצמו (Self-realisation), חי באיזון (Balance), ופועל מתוך מודעות (Awareness), הוא מגלה את המשמעות שפרנקל דיבר עליה —את ה"למה" שמצדיק את כל המסע.

ובבלוג הבא...

אספר על הרגע שבו המשמעות מצאה אותי — דווקא שהפסקתי לרדוף אחריה.

מצרפת תמונה שלי לכריכה חלופית - לספר ״אישה מחפשת משמעות״